הקולגן, במבנהו הסיבי, מקנה לעור מציקות לצד גמישות, שומר על רמת מיום גבוהה המעלה את רמת הפעילות ברקמה, הכוללת ספיגת חומרי בנין, ויטמינים ומינרלים הדרושים לבניית תאים חדשים-צעירים. עור צעיר נראה מתוח ומוצק וחוזר מיד למצבו הקודם לאחר קימוט, וזה הודות לתכונת הגמישות של הקולגן, ומבנהו התלת מימדי השומר על מבנה קבוע של רקמת העור. הקולגן הוא למעשה ה"שלד" של העור.
מה קורה לקולגן עם הזמן?
א. סיבי הקולגן אינם מתחדשים באופן טבעי בקצב מהיר. אין הפרשה ספונטנית של סיבי קולגן חדשים אלא אם כן יש חידוש תאי עור (פיברוציטים ופיברובלסטים). הסיבים מתבגרים, מתעבים, מאבדים יכולת סיפוח מים, מאבדים את גמישותם ונשברים למקטעים.
ב. רדיקלים חופשיים תוקפים ללא הרף את סיבי הקולגן וגורמים ל"הזדקנותם". מקור הרדיקלים החופשיים מתוך הרקמה באשר הינם תוצר לוואי קבוע לתהליכי החיים שם, וכן מגורמי סביבה חיצונית – כמו קרינה, עישון, זיהום סביבתי וכו'
ג. עם הזדקנות הפיבוציטים – התאים יוצרי הקולגן – מתרבות ה"טעויות" בייצור הקולגן ומתקבל קולגן לא תקין, שביר, וסדר הסיבים לא נשמר.
כל שינוי בקולגן מתבטא בשינוי במציקות הדרמיס (דרמיס=ביוונית – העור האמיתי.) הרקמה המכילה את תאי העור היוצרים את הקולגן ואחראית למצבו הכללי של האפי-דרמיס (אפי-החלק העליון). כל שינוי ברמת ההזנה והלחות בדרמיס, או הופעת נזקים ופגיעות, יתבטאו באפידרמיס – כמו: יובש, נפילה, כתמי צבע, קמטים וכו'.